מדינת ישראל נ' דוד טיבולי גידול ושיווק ירקות בע"מ ואח'

החלטה

1.עניינה של החלטה זו , היא בקשה למעצר עד תום ההליכים המשפטיים, של המשיבים 2-5 כשבצידה הצעה לחלופת מעצר וכן בקשה להטלת תנאים מגבילים על המשיבה מס'1, שהיא חברה – כל זאת במקביל להגשת כתב אישום המייחס למשיבים או למי מהם 31 אישומים בעבירות של עושק, קבלת דבר במרמה, איומים ועיכוב דרכונים .

1.1בין היתר, עתרה המבקשת לאסור על המשיבים 2,3,4, ו-5 ליצור קשר, ישיר או עקיף, אם המתלוננים שהם עובדים זרים – ומי מעדי התביעה.

1.2לגבי המשיבה מס'1 , עתרה המבקשת להטיל איסור על עובדיה , נושאי המשרה בה ומי מטעמה, ליצור קשר ישיר או עקיף , עם המתלוננים.

2.בדיון הקודם הבהיר ב"כ המשיבים את הנזקים שייגרמו למשיבים באם ייעתר בית המשפט לבקשה – ובין היתר חורבן כלכלי למשיבה מס' 1.

3.עוד נתברר, במהלך הדיון , כי חלק מן העובדים המתלוננים, שהם עדי תביעה בתיק , מצאו כניראה מקומות עבודה חלופיים , אך חלק אחר התבקש להמשיך ולעבוד אצל המשיבים ומשרד הפנים מסרב להיפגש עימם ולדון בשחרור ויזות ואישורי עבודה.

4.בית המשפט סבר , כי ראוי שיהיה בפניו מידע רב יותר מזה שהצדדים יכולים היו למסור לו בדיון הקודם, לצורך מתן החלטה בבקשה ועל כן דחה את הדיון להיום .

5.במקביל הורה לתביעה להודיע , מי מבין העובדים , שהם עדי תביעה בתיק , מצא מקום עבודה חלופי ומבקש לעזוב את מקום עבודתו אצל המשיבים והורה למשרד הפנים להבהיר האם או מדוע יש מניעה " לשחרר" את אישורי העבודה של העובדים הזרים שהם עדי תביעה בתיק זה (31 במספר) ולקבל אישורי עבודה אחרים תחתיהם.

6.בתחילת הדיון היום, הודיע ב"כ המבקשת , כי כל העובדים המתלוננים, למעט 1, מצאו וסודרו במקומות עבודה אחרים – למעט עובד אחד שנזקק לטיפול רפואי.

7.לקראת הדיון , הגיש משרד הפנים הודעה מפורטת, ממנה התברר בין היתר , כי הממונה , כהגדרתו בסעיף 1 לחוק עובדים זרים התשנ"א -1991 , פנה אל ב"כ המשיבים דאז, עו"ד גיא יפרח , במכתב מיום 3/1/10 במסגרת הליך של שימוע ועל המשיבה מס' 1 להגיש תגובתה לכתב השימוע, לא יאוחר מיום 24.1.10 .

7.1בהינתן החלטתו של הממונה, ובהתאם לה, תוכל המשיבה 1 להסדיר העסקתם של עובדים זרים אחרים , ככל שזו תותר לה , לאחר הליך השימוע.

8.עוד התברר מתשובתו של משרד הפנים, כי בעניין קליטת עובדים זרים חדשים, במקום העובדים שהוצאו מרשותה של המשיבה מס' 1 , הגישה זו עתירה מנהלית וכן בקשה לצו ביניים – לבית המשפט המחוזי בירושלים בשבטו כבית משפט לעניינים מנהליים- וכב' השופט סולברג נתן החלטה לפיה לא ראה הצדקה במתן צו ביניים.

8.1או אז, הגישה המשיבה מס' 1 בקשה בהולה לעיון חוזר , בבית המשפט לעניינים מינהלים, תוך ציון החלטת בית המשפט באשדוד, בהליך הפלילי, מיום 10.1.10 כשינוי בנסיבות המצדיק עיון חוזר.

8.2בית המשפט לעניינים מנהליים הורה למדינה להגיש לבקשה בתוך יומיים.

9.מסתבר אפוא, כי בעניין "שחרור ההיתרים" של המתלוננים , כדי שיתאפשר למשיבה מס' 1 להעסיק עובדים זרים אחרים תחתיהם- מתקיים הליך מנהלי בפני בית המשפט לעניינים מנהליים והמשיבים לא טרחו לעדכן את בית המשפט באשדוד, בקיומם של אותם הליכים.

10.כאשר נשאל ב"כ המשיבים , מדוע לא טרח לעדכן את בית המשפט באמור, השיב כי הוא מייצג חדש בתיק וגם הוא לא ידע על קיומם של אותם הליכים בבית המשפט לעניינים מנהליים.

11.צר לבית המשפט על כי המשיבים לא טרחו לעדכנו בדבר ההליכים המתקיימים בנושא בפני בית המשפט לעניינים מנהליים , שהוא הפורום המוסמך לדון בשאלות אלה- אולם משמתברר כי העניין נידון בפני אותו פורום, אין מקום שהדברים יתבררו במקביל, במסגרת ההליך הפלילי בבית המשפט באשדוד.

12.לאחר ששמעתי את דברי ב"כ הצדדים, בדיון הקודם ובדיון היום, ולאחר שעיינתי בחומר שנשלח ע"י משרד הפנים – ההודעה וצרופותיה- הנני נעתר לבקשת המבקשת ומשחרר את המשיבים 2,3,4,5 בתנאים כדלהלן:

12.1נאסר על המשיבים הנ"ל , ליצור קשר כלשהו, ישיר או עקיף, עם מי מן המתלוננים ומי מעדי התביעה האחרים.

12.2לגבי המשיבה מס' 1 – נאסר על עובדיה , נושאי המשרה בה או מי מטעמה, ליצור קשר ישיר או עקיף עם המתלוננים.